כוח של אחד כהשראה לקהילה

החיים מלאי הפתעות, מקטנות ועד גדולות כאלו שבאות אליך לטובה וכאלו שגם לא כל כך. יש לנו מוטו בקרוספיט להיות מוכן ללא ידוע ואל הלא נודע, לכן אנחנו מגוונים את האימונים שלנו ולא שוקעים ברוטינות קבועות או כאלו שלא משרתות את המטרה שלנו להיות הגרסה הטובה ביותר של עצמינו.

מידי פעם יש סטיה, לרוב זה למען מטרה מסויימת הצורך להתמקד על משהו או על יכולת ולתקוף אותה. לרוב זו מטרה פיזית, איזה משהו טכני או יכולת גופנית שפשוט מעכבת אותך מלהתקדם באימונים.

אבל לחיים יש מידי פעם איך אומרים, תוכניות אחרות בשבילך. כאלו שאומרות לך, סטופ בוא ונראה מאיזה חומר אנחנו עשויים ועם מה יש לך את הכוחות להתמודד. אלו הן הנקודות של להיות או לחדול, להרים ידיים או להרים את הראש.

לרוב אין לך מושג, איך להתמודד עם אירועים שכאלה זה לא שאפשר להיות מוכנים אליהם ותכלס גם שיגרת האימונים שלך לא תמיד תכין אותך להיות עם הכלים לכך. זה לא שהרי מדובר במשהו שאם נעשה רגע שינוי בתוכנית, יתפתחו לך היכולות להתמודד. כשחדשות שמשנות חיים או כאלו שמשפיעות על חייך נופלות כרעם ביום בהיר, העולם שלך פשוט מתהפך.

לחוות את זה על בשרך זה דבר אחד, לחוות את זה כליווי או להסתכל מהצד זה משהו אחר. זה קרה לנו, זה קרה לנו בתוך המועדון שלנו והפך להיות חלק מהנוף. לפני יותר מחמש שנים, עוד באחד הגלגולים הקודמים של המועדון שלנו הצטרף לאימונים בחור אחד בשם אמנון. אמנון החטייאר (ככה זה עם שמות חיבה), הגיע למועדון לאחר שנים של אימוני ריצה וכדומה, קצת נוקשה קצת חסר קורדינציה אבל עם הרבה הומור ורצון ונחישות להתמודד עם כל מה שיש שאנחנו עושים גם אם זה קשה וזר לו לגמרי. עם הזמן והאימונים, אמנון בזכות האופי שלו התחבר עם הרבה והפך לדמות במועדון שכולם מכירים. הרצון שלו להשתפר ולהתמודד לא גווע, הוא התחיל איתי תקופה של אימונים אישיים במטרה להשתפר בכל מה שקשור ללהזיז את הגוף.

 

נהיינו חברים ובני שיח בתוך ומחוץ למועדון ואמנון הפך לאחד מחברי הגרעין הקשה של המועדון, כזה שתמיד נותן כתף ונמצא שם כל הזמן תרתי משמע בשביל כל אחד וביחוד עבור המועדון שלנו. יש דברים שתמיד יחרטו לך בזכרון, לצערינו לא תמיד אלו הדברים הטובים אלא בשורות רעות תמיד יצרבו חזק יותר בתודעה שלך. עד היום אני זוכר שאמנון קרא לי לשיחה בקפיטריה של הקאנטרי אז ועם דמעות בעיניים סיפר לי על מה שעובר עליו, על כוס קפה שחור הוא סיפר שלחיים יש תוכניות אחרות עבורו ואתגרים. זו הייתה תקופה שראינו שמשהו לא הכי בסדר, בתנועה ובהתמצאות במרחב ובמצב רוח והוא החליט לבדוק את זה לעומק. גידול בראש היה האתגר שאמנון קיבל להתמודד איתו, משהו שכמה שנרצה לא נוכל להיות מוכנים אליו.

הרעם של השקט שהיה באוויר זכור לי עד היום, מי שמכיר את הקפיטריה של הקאנטרי בשעות הערב יודע כמה רעש יש שם והשקט שלנו גבר עליו בעשרות מונים. מה שברור היה, שלבכות לא יעזור לאף אחד פה. סיכמנו בינינו, שלא משנה מה אנחנו נרים את הראש קודם לפני שנרים ידיים. מבחינתינו זה עוד אתגר ארוך שנצטרך להתמודד איתו לטוב ולרע, עם התהומות והפסגות שיבואו נצלח את הכל.

התחלנו לעבוד יחד, וגם לחוד במהלך השנים. אמנון ואני ידענו עליות ומורדות  במערכת היחסים שלנו לא פעם ולא פעמיים, תמיד אבל ידענו שגם אם קשה אנחנו לא נעצור. נתכופף אבל לא נשבר, נחרוק שיניים ונדחוף עד הקצה.

 

יש בסיפור הזה יותר מכל, השראה על מוסר עבודה והתמודדות על כל מה שמשתמע מכך. דברים שכאלה, ומלחמות בגידול שנעלם וחוזר בראש במשך שלוש פעמים ולמעלה מחמש שנים של מאבק נותנים תמיד את אותותיהם.

הסיפור של אמנון, הוא הסיפור של המועדון שלנו. עם הכתובת על הקיר שרשומה מעל הסולמות שנראית לעין ישר איך שנכנסים למועדון שלנו.

"ברוכים הבאים, לקהילה של אנשים שהחליטו שלא להסתפק בדרך הקלה!!!"

וזה נכון לכל אחד ואחת מחברי המועדון שלנו, אנשים שמתמודדים עם כל מה שהחיים זורקים עליהם במטרה להיות הגרסה הטובה ביותר שלהם לקחת כל אתגר ובראש מורם להתמודד איתו. ההתמודדות של אמנון היא משל לכל אחד במועדון, והניצחון שלו והעובדה שהתבשרנו שהגידול שלו נעלם זה משל לכל אחד שמוסר ההשכל שלו ברור וחד וחלק.

לא משנה מה, תמיד יהיה מישהו שיעבור אותך או אתגר שיראה קשה מנשוא אבל אין אף אחד שיעבוד יותר קשה ממך בחדר!

אוהבים אותך אמנון, ותמיד לכל אחד יש פה גב.