הצד המנטלי של המתרס

וואו עבר הרבה זמן מאז שעלה פה פוסט, אולי באמת הגיע הזמן לחזור לשגרה לפחות מידי פעם :).

יש מלא דברים שצפים ועולים בכל מיני זמנים ולרוב מטרידים כל אחד ואחת וזה יכול להיות כל דבר, מהחיים עצמם ועד דברים פעוטים כמו למה לא מרימים הילדים גרביים מהריצפה כי כבר אמרת את זה מיליון פעם. לא תמיד נוח לך ונעים ולא פעם צריך למצוא את הכוח להמשיך הלאה, נשמע מפוצץ אבל זה מורגש בהחלטות פשוטות לעיתים שהן לא מרגישות כאלו הרות גורל.

אני מנצל את האימון שלנו והקושי שלו, כמשל לחוסר נוחות תמיד. להבנה שלפעמים צריך לקבל זריקת מציאות שבמקרה הזה היא פיזית אמנם, כדי לדעת בדיוק בכל רגע נתון מהי הרמה שלך ועל מה יש לך לעבוד. עוד יותר חשוב שברגע שנכנסת דרך הדלת, זהו אין לך ברירה יותר אלא להתמודד עם מה שיש ולא לברוח לאיפה ששם נוח להתלונן כמו שלא פעם קורה לך ביום יום וזה יכול להיות כל דבר.

הרשת מוצפת בתמונות ופוסטים של כוח רצון וקשיחות מנטלית ולהתמודד עם הכל ולהמשיך הלאה וסיסמאות מה התירץ שלך היום?

למה באמת הכוונה, מה זה באמת חוסן או קשיחות מנטלית ?

אני אוהב להגדיר את המושג הזה, כיכולת לדבוק בתוכנית הפעולה שבחרת שמתיישרת בקו אחד עם הערכים שלך למרות הערות ורגשות שליליים שיכולים לעלות מבפנים ומבחוץ שעלולים לקחת אותך לדרך או כיוון אחר לגמרי. במשפט פשוט זו היכולת להיות נוכח כאן ועכשיו בעין הסערה ולנוע קדימה למרות הכל.

יש גישה אופיינית לרוב, והיא אולי להתעלם מהבעיה ולפתור אותה באמצעות תחליף. לא טוב לך בעבודה שלך ? הגיע הזמן למצוא חדשה. לא טוב לך בדירה שלך? אז אולי כדאי למצוא אחת גדולה יותר. ברפואה עושים את אותו הדבר בדיוק, יש בעיה נסיר אותה וזהו או ניתן משהו שיעלים את זה. האמת היא שדברים לא נעלמים ככה ולא נפתרים ככה, אי אפשר להעלים פשוט דברים ולהחליף אותם במשהו אחר נעים יותר.  יש לך רגשות שליליים אז כדאי מאד להיפטר מהם ולהחליף ברגשות חיובים, רק מה שאולי בעצם פתחת פה תיבת פנדורה ולמשל חרדה זה משהו שמלווה אותך לעיתים והמודעות לזה תהפוך אותך ותעצים את החרדה שלך יותר בגלל הפחד מהחרדה עצמה… מעגל לא נעים בכלל.

הנקודה היא שיש הבדל בין העולם החיצון לעולם הפנימי שלך, בחוץ בעיות ומצבים לא נעימים יכולים להיפתר על ידי התעלמות או מציאת תחליף נעים יותר. בעולם הפנימי שלך קשה יותר, התעלמות או לבחור להתעלם ממשהו שמטריד רגשית יכול רק להוביל להעצמה של הרגש השלילי ולא להפגתו.

יש גישה אחרת, שאומרת שלא צריך להתעלם מחששות ורגשות לא נעימים אלא לפתח סבילות אליהם לא לנפנף אותם אלא ממש לחיות אותם ולהסתגל אליהם ולהחליט כיצד להתמודד איתם בהתאם לערכים שלך. ניקח למשל דוגמה פשוטה של אימונים, החלטת על ללכת לאימון וזה סוף היום עבודה שלך. בראש שלך כבר צצות האימרות, אוף זה כבר סוף היום…. בכזו עייפות גם ככה האימון לא יהיה יעיל כל כך. פה זה הזמן לעצור ולהכיר במחשבות הללו ועדיין ליישר קו עם הערכים שהצבת לעצמך של אורח חיים בריא וכיצד חשיבה שכזו בעצם תסיט אותך מהנתיב שבחרת. מה שיקרה באימון עצמו או מהי התחושה שתלווה אותך באימון אינה משנה כל כך כמו העובדה שהחלטת להצמד לערכים שקבעת ולדבוק בלבצע מה שחשוב לך באמת. זה בבסיס כמו ההתמודדות עם דיכאון שמי שחש אותו רק רוצה להסתגר בבית ולבד שמה שבאמת יפתור את זה זה היציאה והאינטראקציה החוזרת עם הסביבה שתמיד תעזור לצאת מהמעגל הזה.

איך זה מתקשר לאימון? פשוט מאד. ברגעים של התשה פיזית ביחוד כאשר הדופק רץ ומתנשמים כבד, מחשבות של פקפוק תמיד יצוצו ואם יש לך ניסיון יומי עם חרדות או מחשבות שמטילות ספק עצמי אז הסיכוי שזה יקרה לך הוא גדול. היכולת להישאר שם ולהכיר בזאת ויחד עם זאת להמשיך הלאה, מבלי לשנות דבר באתגר שבחרת לקחת על עצמך לאט לאט תעזור לך לפתח את החוסן והעמידות המנטלית הנדרשת שתזלוג לה לעולם האמיתי.