איך להפעיל את שריר המוטיבציה?
החיים שלך סוגרים עלייך, יותר מידי מטלות היום יום שוטפות אותך ורק מרגיש לך כאילו כל העולם מונח על כתפייך ולאט לאט האני שלך נעלם. יש שיגידו תירוצים, ויש שיגידו לתעדף. כמה פעמים כבר שמעת את המשפט, זה רק עניין של סדר עדיפויות או שניסו להראות לך את הצד השני כמה יקר לחיות לא בריא.
בתכלס כשמירוץ היום יום מתחיל לצבור תאוצה, ביחוד בימים האלו של תחילת החופש וסוף שנה. קשה לך למצוא זמן להמשיך משהו שהתחלת לפני תקופה וכעת הוא הופך למטלה ואפילו סבל. יותר קל למצוא את הסיבות ללמה לא יותר מאשר למה כן, אם כבר כל היום עמוס אז למה לא כבר לשבת על הספה ולבהות. רק מה כולנו יודעים איך הספה מרגישה, גם שם הראש רץ והביקורת העצמית פורחת לה. שם על הספה שבסך הכל רצית לשבת עליה כדי לנוח קצת, מתחיל הקול הקטן הזה להישמע. אותו קול שאומר לך ומצביע על כל הדברים השליליים שבך ואיזה כישלון הפכת להיות בעצם, הספה היא אתר ביקורת עצמית מהמשובחים ביותר.
איך יוצאים מזה? מהמעגל הלא נגמר הזה של תסכול, של אי עמידה בציפיות של עצמך ולמצוא את הרצון מחדש לחזור לזה? לא פשוט בכלל, וזה דורש ממך לא מעט תעצומות ולא שהן תעצומות פיזיות כי כל אחד יכול לומר זה רק לשים נעליים, רק לקום מהספה, רק לצאת מהדלת, רק להתחיל ללכת, רק לרוץ קצת… ועוד קצת ועוד קצת ועוד קצת. אבל למה? למה בכלל לקום? למה בכלל להתאמץ? למה לך לחזור שוב לאותו מקום שגם שם זה הפך למתסכל.
למה ? זו כבר תשובה שקיימת בתוכך. ברגע שתהיה לך תשובה ללמה הזה, אז תהיה לך סיבה מספיק חזקה לקום ולעשות ולהתקדם, ולא משנה מה קצב ההתקדמות זו עדיין התקדמות. עלייך להתחיל ולשאול למה, לחפור עמוק בפנים ולשאול למה בכלל לקום ולעשות. בסוף תגיע הסיבה האמתית ללמה, ואז זה יתפרץ ואז תהיה סיבה חזקה מספיק לקום ולעשות למרות הכל ולמרות כל המירוץ המטורף הזה שנקרא החיים.
תהיה לך סיבה חזקה מספיק, לעצור ולדאוג לאדם הכי חשוב בעולם שלך… לעצמך.
