איך להפוך לספורטאי קרוספיט?

ספורט הכושר… ההגדרה האיזוטרית שהונפקה לפני שנים טובות על ידי גרג גלסמן מייסד השיטה, שראה בתחרותיות בתוך המבנה הקבוצתי ככוח מניע לתוצאות מההנחה שהמפתח האמיתי לתוצאות היא העצימות באימון ואווירה תחרותית תעלה את העצימות בכורח הנסיבות. מתוך זה הגיעו להבנה שאם לוקחים את הצד התחרותי והופכים את קרוספיט לספורט, ניתן יהיה לבוא ולהוכיח מיהם הגבר והאישה והקבוצה בעלי הכושר הגופני הגבוה ביותר לפי ההגדרה של קרוספיט של שליטה בעשרת מרכיבי הכושר הגופני.

כל זה טוב ויפה והיה נכון עד לפני אולי קרוב לעשור, שהרמה הייתה שווה פחות או יותר והאימון היומי היה מספיק בשביל להתחרות ברמות שרואים אותן היום. עם השנים והזמן, מאגר הכישרונות שנכנסו ברמה העולמית וגם ברמת הביצה המקומית שלנו הלך וגדל וכיום יש ספורטאים עם יכולות מטורפות שמתחרים.

כיום כדי בואו ונאמר לגעת בתהילה, צריך להשקיע לא מעט ולא תמיד ההשקעה היא מספקת. כל שנה ולאחר כל תחרות אני שומע את זה מחדש, אני רוצה להתחרות. אני לא רואה בזה משהו רע, אלא משהו מבורך. זה מצביע על הרצון שלך אם תחרות נראית מדליק, להשתפר קודם כל ולהגיע ולדחוף לעבר היכולות שהחולגנים שלנו מפגינים על הריצפה.

רק מה צריך להבין משהו אחד, הרמה כיום היא גבוהה ויש שם מרכיב שחסר ללא מעט אנשים. זה מעולה לרצות ולשאוף לעבר גבהים חדשים ולדחוף הלאה וזה משהו שאני רוצה לראות אצל כל מתאמן, כי זו קהילה של אנשים שהחליטו שלא להסתפק בדרך הקלה. אבל יש משהו שם בלב ליבה של התחרות, משהו שקורה למתחרה במקצה שלא תמיד מתקיים במסגרת המועדון או לא תמיד מגיעים לשם במסגרת האימון. תחרות היא כמו קרב, זו מלחמה תרתי משמע. יש שם רגעים בהם צריך להיות בעין הסערה וזה כואב, לדעת לחבק את הכאב הזה ולהמשיך הלאה ושאין ברירה אלא לדחוף קדימה ואי אפשר לעצור למים או לנגב זיעה כי ברגע שעצרת מי שלידך ילך קדימה.

אלו שנמצאים שם בטופ, הם לא בהכרח טובים ממך פיזית או חזקים יותר. יש להם פשוט את היכולת לחבק את הכאב הזה ולקחת אותו הלאה…

יכולות כל אחד יכול לפתח בתרגול, אבל מנטליות זה עניין של החלטה.